פסק-דין בתיק ת"ק 40720-12-12

1.         א.         א)        הנתבעת 2, הינה חב' אשר הפעילה מכון קוסמטיקה ויופי ועסקה בשיווק שירותי הסרת שיער (להלן:"החברה"), הנתבעת 1, הייתה רשומה כבעלים וכבעלת מניות של החברה ושימשה מנהלת המכון עד לסגירתו (להלן: "הנתבעת") והתובעת הייתה מטופלת ומקבלת שירותי הסרת שיער מהנתבעות.

                        ב)         ביום 31.5.13 רכשה התובעת מהחברה שירותי הסרת שיער למשך 10 טיפולים תמורת הסך של 3,500 ש"ח. במסגרת זו, ביצעה התובעת 2 טיפולים, אך לאחר הטיפול השני, עקב כישלונו, זוכתה באחד משני הטיפולים ובפועל קיבלה התובעת טיפול אחד ולאחר ביצוע הטיפול הראשון, נסגרו משרדי החברה. בעקבות כך, פנתה התובעת מייד אל חב' כרטיסי האשראי על מנת לעצור תשלומים, אך הדבר לא צלח, משום שכל התשלומים כבר הועברו אל החברה.

            ב.         א)        התובעת פנתה אל החברה לקבל חזרה את כספה, אך לא נענתה. לאור סמיכות הזמנים בין יום רכישת השירות הנ"ל ובין סגירת משרדי החברה, סבורה התובעת, שהנתבעת ידעה במועד ביצוע העסקה, שלא תוכל לעמוד בחלקה בעסקה בשל הקשיים הכלכליים בהם נקלעה החברה ולכן, מייחסת התובעת לחברה וגם לנתבעת הטעייה בביצוע העסקה.

                        ב)         התובעת ערבה, בעניין זה, גם את המועצה הישראלית לצרכנות, אשר פנתה לחברה, והנתבעת התכחשה להתחייבויותיה ולכן, משלא נענתה התובעת לבקשת השבת הסכום ששילמה, הגישה התובעת תביעה זו, בה ביקשה לחייב את הנתבעות להשיב לה הסך של 3,500 ש"ח בניכוי הסך של 350 ש"ח עבור הטיפול הראשון ובסה"כ 3,150 ש"ח.

בנוסף לסך הנ"ל ביקשה התובעת לחייב הנתבעות לשלם לה פיצוי בסך 1,350 ש"ח עבור הוצאותיה ועוגמת נפש, כך שסה"כ התביעה הוא: 4,500 ש"ח.

2.         בכתב ההגנה המשותף של הנתבעות, התייחסה הנתבעת לעובדות התביעה המיוחסות אליה ובעניין זה, סבורה הנתבעת, שיש למחוק נגדה התביעה על הסף - זאת מהנימוקים הבאים:

            א.         א)        הנתבעת אמנם בעלת המניות ומנהלת החברה, אך לא הוכח לגביה באופן אישי קשר עם כלל טענות התובעת. הנתבעת העסיקה עובדים, אשר הוסמכו לטפל בהסרות שיער ובטיפולים קוסמטיים שונים ואלה לא בוצעו על ידי הנתבעת.

                        ב)         החברה נתקלה לקשיים כלכליים וכתוצאה מכך חדלו מטופלים להגיע לחברה ו/או החלו להכפיש אותה - דבר אשר גרם לחברה נזק תדמיתי, פגיעה במוניטין וקריסה כלכלית, אך בכל זאת נעשו מאמצים למצוא פתרונות על ידי העברת מטופלים לבצע הטיפולים אצל אמה של הנתבעת ובהמשך למכון אחר (להלן: "מכון אחר") עמו הגיעה הנתבעת להסכם.

עם זאת, יש לראות בחברה גוף משפטי עצמאי ונפרד מבעלי מניותיו ואין מקום במקרה זה להרים את המסך ולהגיע לחיובה של הנתבעת בתשלום אותו תובעת התובעת בתיק זה.

3.         גם לגופו של עניין, סבורות הנתבעות שיש לדחות את תביעת התובעת, שכן לטענתן, סיבת הגשת התביעה נעוצה בכך, שהתובעת התחרטה ומחפשת כל דרך אפשרית לקבל החזרת הסכום ששילמה ובנוסף לכך, מעלות הנתבעות את הטענות העיקריות הבאות:

א.         א)        החברה נסגרה 5 חודשים לאחר המועד בו רכשה התובעת את סדרת הטיפולים והתובעת רכשה מהחברה סדרה של 10 טיפולי הסרת שיער ועל פי הסכם הרכישה, התחייבה החברה לבצע טיפולים אלה או להגיע לתוצאה של 80% הסרת שיער ועד למועד סגירת החברה, עברה התובעת שני טיפולים.

                        ב)         מחודש אוגוסט 2011 נקלעה החברה לקשיים ונאלצה לסגור שעריה - לא לפני שבין החודשים נובמבר 2011 ועד יולי 2012 הועברו המטופלים באופן זמני לטיפול אצל אמה של הנתבעת ולאחר מכן, הועברו לטיפול במכון אחר עמו הגיעה החברה להסכם, כי יעניק את אותם טיפולים להם התחייבה החברה, מבלי שהמטופל יוסיף תשלום כלשהו על הסכום שכבר שילם לחברה.

            ב.         א)       לא היה כישלון בטיפול השני של התובעת, שכן לאחר טיפול שני אי אפשר לדעת סיכויי ההצלחה, אלא הצלחה או אי הצלחה ניתן ללמוד רק מסיום כל סדרת הטיפולים או הסרה של 80% מהשיער במקומות הרלוונטיים, כאשר ממילא אין התחייבות להסרת כל השיער ו/או הסרתו לצמיתות.

                                    התובעת ידעה זאת ואף אישרה זאת בחתימתה על מסמכי הקבלה.

                        ב)         התובעת לא פנתה אל הנתבעות בדבר הטיפול או היעדר טיפול, אלא הנתבעת היא זו אשר פנתה לתובעת על מנת להודיע לה על המשך טיפולים אצל אמה ובהמשך לכך במכון אחר.

זאת ועוד, אמה של הנתבעת יצרה קשר עם התובעת והבהירה לה, שהמכון נסגר והחברה הפסיקה את פעילותה ומשכך לא ניתן להשיב לה את כספה אך הציעה פתרון חליפי באמצעות ביצוע יתרת הטיפולים אצל אמה של הנתבעת, אך התובעת סירבה וטענה, שבשל כישלון הטיפול השני - אין היא מעוניינת להמשיך בטיפולים.

4.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות ולאור טענת הנתבעת, שיש לדחות נגדה את התביעה משום שלא ניתן לתבוע אותה באופן אישי כל עוד ההתקשרות הייתה עם החברה.

            לאור הטענה הנ"ל, על בית המשפט להתייחס תחילה לשאלת אחריותה האישית של הנתבעת ורק לאחר מכן, יתייחס בית המשפט לגופה של תביעת התובעת.

5.         בקשת התובעת לחייב את הנתבעת באופן אישי, משמעותה "להרים המסך" בהתאם